בכנסייה הלוטרנית Skanderborg Slotskire
עוד,בהמשך הדרך לאורהוס,סרתי לביקור בכנסייה הלוטרנית Skanderborg Slotskire. הזרם הלוטרני של הנצרות נמצא במיעוט שבמיעוט בקרב תושבי דנמרק. זהו עוד סימן לתהליך הארוך והמתמשך של קבלת הנצרות על ידי הדנים לאחר הכיבוש הוויקינגי במאה ה-11.
הכנסייה נבנתה בסביבות שנת 1200 לספירה. במשך השנים הכנסייה עברה מספר שיפוצים,כולל כרגע כפי שעוד תראו,ובמהלכם בוצעו חפירות ארכאולוגיות באתר והמבנה הקדום של הכנסייה נמצא ושוחזר על גבי מודל שמוצג בעליית הגג של הכנסייה.
האמונה הלותרנית של בוני הכנסייה נשענת על הרעיון שיש צורך לאודות לאל על אספקת שפע הדגה מן הים הצפוני ומן האגמים בסביבה. הכנסייה נבנתה כתשורה למושיע ישו ושלחיו על שבירך את דיגי הסביבה בשפע הדגה הנחוץ לניהול חייהם בכלל ולאספקת מזון בפרט.
אורהוס יום שני.
כאשר אנחנו מדמיינים לעצמנו חוף חף ים הוא תמיד יהיה עם שמיים כחולים,חול לבן למכביר וים כחול עמוק. בחופי ארץ ישראל אין חוף ים שהחול בו לבן,השמיים כחולים,אבל גם אפורים לפעמים,חול לבן ובעיקר חורש עצים הנושק לפני המים.
אורהוס היא העיר השנייה בגודלה בדנמרק,שנייה לקופנהגן –
הבירה. באורהוס יש את הנמל השני בגודלו בדנמרק,גם הוא שני לזה
שבקופנהגן,הבירה.
בשונה משאר הרי החוף
של דנמרק,אורהוס שוכנת לחופו של הים הצפוני וחוף הים שלה מתאפיין בחול לבן
וחורש טבעי הנושק לפני המים. שתי תופעות שאין באף עיר אחרת בדנמרק ומראה
מאוד לא שכיח גם באירופה.
את יומי האחרון באורהוס,הקדשתי לביקור לאורך חוף ימה של אורהוס. חוף ים שמראהו איננו טיפוסי,לא לאירופה בכלל ולדנמרק בפרט וגם לא לחופיה של ישראל.
הגעתי לחוף הים ממש אחרי זריחת השמש,ולקראת סוף שהייתי בו,השמש כבר עלתה לרום השמיים,כל אימת שלא הוסתרה על ידי ענני גשם.
יש משהו מאוד פסטורלי ומיוחד במינו בחוף ים שמצד אחד יש בו ים המשתרע אל האופק,רגוע כבריכה שכונתית,מצד שני חורש טבעי שכמעט טובל שורשיו במי הים,ובניהם:חול ים לבן. ואת הפסטורליה הזו קלטה,גם,עין המצלמה.
מנחם
היום האחרון – האזור החופשי כריסטיאנה.
האזור החופשי כריסטיאנה קופנהגן.
ב 1612 המלך כריסטיאן ה-4 יסד,מחוץ לקופנהגן של אז,עיר או יותר נכון מבצר,הנושא את שמו. המבצר נועד להגן על העיר קופנהגן,אז בסמוך לה. המבצר הוקם כחלק מלקחי המלחמה הנורדית השנייה – שבמהלכה צבא נורדי צר על דנמרק וכמעט וכבש אותה.
המבצר,מיום הקמתו ועד שנעזב,היה מאוכלס על ידי גדוד התותחנים המלכותי של הוד מעלתו/מעלתה מלכת דנמרק.
בין 1682 ל- 1692,המלך כריסטיאן ה-5 עיבה את מבצר העיר ואת הכוח המשמר שישב בה. במאה ה-19,אין תאריך מדויק,חומות מבצר כריסטיאנה נהרסו ליסוד והמבצר הפך להיות חלק מהבירה קופנהגן. ב 1967,אחרון חילי גדוד התותחנים של הוד מעלתה מלכת דנמרק,עזב את כריסטיאנה ומבני המגורים של הגדוד נותרו ריקים ושוממים.
ב -1971 פרצו בקופנהגן מהומות על רקע יוקר מחירי הדיור בעיר,והעדר מבני מגורים בכמות הנדרשת על ידי תושביה. תושבים מסביב למחנה כריסטיאנה פרצו את הגדרות שהקיפו אותו והפכו את אזור המחנה למגרש משחקים עבור הילדים שלהם.
עוד באותה השנה,1971,בעקבות כתבה על יוקר הדיור בקופנהגן הגיעו למחנה כריסטיאנה דנים,מקורם המדויק לא ברור,נכנסו למבני הצבא העזובים,שיפצו אותם והכריזו על עצמם כקומונה עצמאית שתומכת בחופש,מחופש העיסוק,דרך החופש לגור איפה שרוצים ובהמשך החופש לסחור בסמים ולהשתמש בהם. לאנשי קהילת כריסטיאנה החדשה היה עוד דבר משותף:חיבה יתרה ליוגה ומדיטציה.
הרשויות בקופנהגן לא ממש אהבו את ההשתלטות על המבצר הצבאי אבל,גם לא נקפו אצבע.
ב- 1972 הוקמה,באזור המחנה הצבאי,קהילת כרסטיאנה החופשית. קהילה שמונה כ – 1000 חברים. כחלק מהרצון לפתח יחסי שלום עם הרשויות בקופנהגן,הקהילה התחייבה לתחזק את במבצר הצבאי לשמר אותו ולדאוג לכל מה שצריך במסגרת חיי קהילה במתחם עירוני,וגם:כתבה לעצמה "חוקה" שלפיה המסחר והשימוש בקנביס וגרס מותרים בתחומי הקהילה אבל מסחר סחר ושימוש בסמים קשים יותר (הרואין אמפיטמינים אקסטזי ונגזרותיהם) אסור בתכלית האיסור.
בכמה הזדמנויות,ובניהם כאשר נבנה לא הרחק מהעיר החופשית בית האופרה של קופנהגן,ניסו הרשויות להיכנס לכריסטיאנה לפזר את תושביה ולהחזירה להיות חלק מהבירה,ולהכיל עליה את החוק הדני. בכל המקרים האלה נחלו כישלון,והאירועים האלה היו מלווים בפצועים והרוגים מצד תושבי כריסטיאנה.
כמו כן,היו בעיר החופשית,במספר הזדמנויות שונות,מהומות על רקע שליטה בשוק הסמים. גם מהומות אלה הסתיימו בפצועים ואף בהרוגים.
אף על פי כן:נשאר אזור כריסטיאנה כאזור חופשי וזה המקום היחידי בדנמרק שבו מותר לסחור ולהשתמש בקנביס באופן חופשי,וגם:העיר כריסטיאנה החופשית היא אחד מהאתרים המבוקרים ביותר,על ידי תיירים מכל העולם,בקופנהגן. על פי הסטטיסטיקה הממשלתית כרבע מהתיירים שמבקרים או ביקרו בקופנהגן ביקרו בעיר החופשית כריסטיאנה.
בזמן שנשאר לי לפני הטיסה חזרה לארץ,הסקרנות…הרגה אותי והלכתי לבקר בכריסטיאנה,מן הסתם מצויד במצלמה וכל מטלטלי איתי.
הספקתי להסתובב בעיר החופשית פרק זמן לא ארוך עד שדני,נחמד ונעים הליכות,ניגש אלי והסביר לי,בנימוס הדני הכה טיפוסי,שבעיר החופשית החופש הוא…בסמים – ולצלם פה לא רק שאסור אני עוד עלול להסתבך בצרות גדולות….בעיקר:אלימות. אז "ארזתי" את עצמי ויצאתי מהעיר ה"חופשית" מבוסם מניחוח הקנביס ושמח אני והמצלמה שלי עדיין חתיכה אחת.
אז הנה קצת תמונות שכן הספקתי…לקחת,ועוד כמה מקופנהגן שעות ספורות לפני עזיבתה.
מנחם