פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
אחת לתקופה אני יוצא למסע צילום ברחבי הארץ בעקבותה השראתה של גייל רובין,שנרצחה על ידי מחבלים בארוע הטרור הידוע בשם אוטובוס הדמים.אין לדעת להיכן היתה מולכת הקרירה של רובין ברם אהבתה לטבע ולנוף של הארץ משמשים לי כהשראה שלתוכה אני יוצק תוכן מהאני שלי.
בערב ראש השנה תשפ"ב יצאתי למסע הצילום כשבמוקד:מאסיב הרי אילת,וסיפור הדרך מובא כאן,בהמשך.
מאסיב אילת.
מאסיב אילת מתחיל בשוליה הדרומיים של העיר אילת ומסתיים,בצפון,בבקעת תימנע. במזרח תחום במפרץ אילת ובעמק הירדן ובמערב בים התיכון. חלק ממאסיב אילת נמצא בתחום מצרים דרומית לכביש עשר.
מאסיב אילת הוא תולדה של שלושה תהליכים גאולוגים שהתרחשו בשלוש תקופות גאולוגיות שונות. התהליך העתיק ביותר הוא הווצרות השילד הערבו-נובי,מאוחר יותר,כשאזור המסיב היה מכוסה ים,הוא צבר סלעי משקע ימי ובסופו,ומה שמכתיב לו את תצורתו דהיום,היווצרות השבר הסורי אפריקאי הידוע כבקע ים המלח. בקע ים המלח הוא שבר פעיל ומשכך גם מאסיב אילת נחשב כאזור גאולוגי פעיל.
מאסיב אילת,בכלל,ובאזור העיר אילת שבו מתמקד המסע הזה,מיושב בדלילות רבה וחלקים ממנו אינם נגישים אלא לרכבי שטח או סגורים כשטחי אש של צה"ל. לטוב ולרע העובדות האלה משמרות את החי הצומח והדומם למעט התערבות אדם,כמו למשל שדה התעופה עובדה ומחנה שיזפון. גם הדרכים הסלולות במאסיב דלילות מאוד וכל הכבישים מנצלים תוואי שטח של עמקים טבעיים וסלילתם היתה כרוכה בנזק מועט,יחסית,לתכסית השטח.
מסע הצילום הזה היה בן יומיים בערב ראש השנה וביום החג הראשון של החג וכלל,כסדרם:את הר יואש,נחל גשרון עליון ואת מרכז הצפרות באילת. ביום השני כלל הסיור את עמודי עמרם ואת ההר הדרומי ביותר של ישראל:הר צפחות.
הר יואש:
גובהו של הר יואש הוא 701 מטרים מעל לפני הים,והוא נמצא כ 15 דקות נסיעה מאילת דרומית מערבית לעיר. למרות קירבתו לגבול עם מצרים הר יואש לא נתפס על ידי צה"ל במסגרת הפסגות שמשמשות לניטור הגבול עם מצרים.
לאחר קום המדינה הר יואש היה מוצב ירדני שבשל מיקומו חלש על ציר ההגעה למפרץ אילת ממערב לעיר. בין השישי לעשירי במרס 1949 ערך צה"ל את מבצע עובדה,מבצע לשחרור אילת ואזור הרי אילת. מיקומו של מוצב הר יואש והקושי הטופוגרפי הכרוך בכיבושו,הושאר המוצב הירדני במקומו ועד מהרה מצאו עצמם חילי הלגיון,ששהו במוצב,מוקפים מכל עבר ומנותקים מהממלכה האשמית – מה שהביא לכניעתם. המוצב ננטש על ידם והחילים הועברו לארצם ללא פגע.
הר יואש עמד בשיממנו שנים רבות עד להסכם השלום עם מצרים או אז הוקם בו מרכז חישה של צה"ל,מתחם מגודר ולא מאוייש בפסגת ההר,ובמקומו של המוצב הירדני הוקמו עמדות תצפית שמהן ניתן לראות נוף מארבע ארצות: ישראל,ירדן ערב הסעודית ומצרים.
להר יואש,התחנה הראשונה במסע הזה,הגעתי זמן מה לפני הזריחה. פיזרתי על ההר שתי עמדות צילום,האחת פונה לכיוון מצרים והגבול המשותף עם ישראל,והשנייה לכיוון מזרח אל עבר אילת,ירדן וערב הסעודית.
לפנות בוקר מאסיב אילת מתאפיין בטמפרטורות נמוכות,כן,גם בקיץ. בנוסף לטמפרטורה הנמוכה פסגת ההר היתה מוכת רוח חזקה שחידדה את הקור והערימה קשיים,מאתגרים יש לומר,להעמדת המצלמות בעמדות הצילום.עם עליית השחר התחלתי לצלם בעמדות הצילום שבתורן נויידו לזויות צילום בפסגת ההר בהתאם להתקדמות השחר. עם סיום הזריחה השבתי את ליבי בכוס קפה מהביל,ועברתי לתחנה הבאה במסע:נחל גשרון עליון הסמוך.
והתמונות,מהר יואש,הן כאן לפניכם:
פס הקול פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
ב 1984 יסדה מריומה את בית השנטי. מדובר בבית,המופעל על ידי עמותת בית השנתי,שנועד לתת מחסה לנוער במצוקה הנתון בסכנת הדרדרות לפשע סמים וזנות. בית השנטי נוקט בשיטת חינוך יחודית פרי מוחה של המיסדת מריומה והוא פתוח לכל מי שנזקק כל ימות השנה 24 שעות ביממה ללא המתנה וללא צורך בהפנייה משום גורם טיפולי. עמותת בית השנטי מפעילה שני בתי מחסה בתל אביב ובית השטנטי במדבר שנמצא צפונית למצפה רמון ובקרוב בית נוסף בירושלים.
בית הספר למוזיקה מיוזיק סקול מהווה בית חינוך לאמנים שמעונינים ללמוד נגינה,הלחנה,פיתוח קול עריכה והפקה של מוזיקה. בעבר נהג בית הספר להפיק אלבום כפרויקט סיום של התלמידים ובו מיצירותיהם. התלמידים כתבו,עיבדו הפיקו ניגנו והקליטו את היצירות ובית הספר סיפק,ועדין מספק,את אולפן ההקלטה. הקטעים שהופיעו באלבום השנתי היו פרויקט הגמר של התלמידים במוסד. כל הקלטות פרויקטי הגמר של המוסד הועלו לאתר המוזיקה המקוון בנדקמפ לשימוש הציבור בחינם.
במסגרת פרויקט הגמר של בוגרי מיוזיק סקול ב 2007 נפגשו הפרויקטורים עם נערים מבית השנטי. הנערים והנערות מבית השנטי סיפרו ליוצרים את סיפור חייהם ומסרו להם שירים פרי עטם. הפרויקטורים חזרו לבית הספר הלחינו מנגינות לשירים של נערי בית השנטי,ניגנו,הקליטו והפיקו את השירים שהפכו לאלבום בשם:”רכבת ללונה פארק". האלבום הועלה לאתר הבנדקמפ ובזמנו אף שוחרר לרדיו וכמה משריו זכו להשמעה ברדיו הציבורי.
סיפור חייהם של כותבי השירה מבית השנטי בא לידי בטוי במילות השירים שכתבו,והלחנים שהלחינו בוגרי בית הספר מעצימים את חווית החיים של כותבי השירים שהם,חוסי בית השנטי,באים משוליה של החברה הישראלית.
המילים המתארות חיים בשולי החברה הישראלית למראות האפים של מסיב אילת מיצרים ניגוד שיכול להתקיים רק בישראל והניגוד הזה,הנוף המרהיב יחד עם שירי המחאה והמילים הקשות והביקרתיות של אלה שבאו משולי החברה היוו,עבורי,כערך שצריך לשמר ולהביע בפרויקט שחוסה תחת דמותה,הנשכחת משהו,של הצלמת גייל רובין. בסרטני הוידאו,הר יואש והר צפחות,שילבתי בפס הקול שלושה שירים מרכבת ללונה פארק.
נחל גשרון עליון.
נחל גישרון הוא ערוץ נחל אכזב בחלקו הדרום מערבי של מאסיב אילת. לנחל אגן ניקוז זעיר במתחיל בראס א-נאכב מעט צפונית למעבר הגבול נטפים שבין ישראל למצרים. משם,זורם ערוץ הנחל במגמה דרום מזרחית ובאזור הר יואש חוצה את הגבול לשטח מצרים ונשפח לואדי טאבה שבתורו נשפך למפרץ אילת באזור טאבה שבמצרים.
בנחל גשרון ישנם מספר מסלולי הליכה שמשלבים סיור בנחל עצמו ובואדיות שקרובים אליו ובאמצעותם ניתן להגיע עד לעיר אילת,המסלול הארוך,לכביש 12 במסלול הבינוני וחזרה להר יואש במסלול הקצר,והמעגלי,שגם נקרא מסלול גשרון עליון.
במסגרת הסכם השלום עם המצרים היה צורך לסלול דרך ולהקים גדר בחלק שעובר בנחל גשרון. גדר המערכת וכביש גדר המערכת,שבשימוש צבא מצרים,הוקם על ידי צה"ל בשילוב עם גורמי שמירת הטבע והנוף,ואף כי גדר המערכת,וכביש הפטרול שסמוך לה,מצלקים את נופו של נחל גשרון הפגיעה היא מזערית ומהלכו של הנחל נשמר ושומר. כמו הרבה מקומות במסיב אילת,מאחר והגישה למורד הנחל באזור הגבול סגורה לבני אדם,גם בגלל עניין הבטיחות ובעיקר בשל תנאי השטח,הטבע באזור התאושש ומשהוכרז כשמורת טבע,במסגרת שמורת הטבע מאסיב אילת,החי צומח והדומם באזור לא מושפעים ממגע יד אדם.
ערוצו של גשרון עליון מתאפיין בתצורות גאולוגיות שנוצרו מסחף. רובן מסחף שמוקו במי השטפונות שעוברים,מידי חורף,בערוץ הנחל וחלקם האחר,תוצאה של אירוזיה של הרוח שביחד מעצבים בואדי תצורות שעם קצת דימיון ניתן למצוא בהן דמויות שונות של בעלי חיים ועד לתצורות המזכירות,כיד הדימיון,את פטרה שבממלכה האשמית.
בחלקו הדרומי ביותר של מסלול גשרון עליון ישנה תצפית אל עבר אילת,ערב הסעודית ומצרים כשחלקה הדרומי מלווה בגדר הגבול בין ישראל למצרים. בתצפית זו נמצא את אחת ממאפיני הנוף רבי ההוד של מאסיב אילת ובהגיעי למקום הקדשתי זמן רב,יחסית,לשהייה במקום כדי להזין את העין באחד ממראי הנוף האפיים ביותר שניתן למצוא בכלל ובמאסיב אילת,בפרט.
התמונות מערוץ גשרון עליון,הן כאן לפניכם:
פארק הצפרות אילת.
עם תחילת הסתיו,באירופה,ציפרים מתחילות לנדוד,מאירופה לאפריקה,על מנת לעשות את החורף באפריקה. בדרכן לאפריקה עוברות הציפרים מעל ארץ ישראל,בכלל,ומעל לבקע הסורי אפרקאי בפרט.
המלחות שבצפון מפרץ אילת שימשו את הציפרים הנודדות כמקום להצטיידות במזון ומנוחה לקראת חלקו הסופי של המסע לאפריקה:מאילת לקרן אפריקה.
שימוש של האדם במלחות,להפקת מלח למאכל ובתי המלון באילת גרמו להתמעטות המלחות והיה חשש שהמלחות יעלמו ונדידת הציפורים תינזק בנזק שלא ניתן יהיה לתקנו.
באזור המלחות הפעילה אילת אתר לסילוק והטמנה של אשפה. עיריית אילת חברה לגורמי שימור הסביבה פינתה את אתר הפסולת,וניקתה את המקום,ובשילוב עם גורמי שמירת הטבע הוצפו שטחי המזבלה במי מפרץ אילת והאיזון האקולוגי הושב לאזור לשימושן של הציפרים הנודדות. שטח המזבלה הוכשר כאתר טיבוע וצפייה בנדידת הצפרים והועמד לרשות הציבור בגישה חופשית ובחינם. באתר מתקיימת פעילות צפרות כמו גם מרכז הטבעה ארצי למעקב אחרי נדידת הציפרים.
בטרם שמתי פעמי לקבל את ערבה האחרון של תשפ"א ויומה הראשון של תשפ"ב בחניון הלילה של חי בר יטבתה נכנסתי לפארק הצפרות. בשל שעת היום,צהריים אחרונות,ומאחר ועונת הנדידה עדיין בחיתוליה ציפרים שנדדו מאירופה לאפריקה לא היו בפארק אך כמה פלמינגו,שמצאו את ביתן במלחות אילת,הפליאו תצוגתן בפני.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
עמודי עמרם.
נחל עמרם זורם מעמודי עמרם מזרחה אל עבר הערבה. אזור תחילת הנחל עשוי אבן נובית וצבעונית בגוני הורוד. חריצים שנוצרו כתוצאה מאירוזיה באבן החול שימשו את מי הגשמים לעצב את עמודי עמרם.
שמו של הנחל,עמרם היה אביו של אברהם אבינו,הוא שיבוש בעברית של שמו הערבי של הנחל:נחל עמראני שפירושו:הנחל עם המבנים.
אבן החול הנובית היא תוצר של סלע היסוד שהוא,בתורו,חלק ממסיב אילת. סלע היסוד,ועימו גם אבן החול הנובית,מכיל מינראלים רבים ומכאן צבעיו השונים.
בתקופה הכלקוליתית שימש אזור ואדי עמרם לחציבת נחושת.סביב בורות כריית הנחושת של הכלקוליתים נוצרו דמויי מבנים ויחד עם עמודי עמרם הם מקור שמו הערבי של הנחל ובתורו השיבוש העברי של שם המקום,קרי:עמודי עמרם.
והתמונות,מעמודי עמרם,הן כאן לפניכם:
הר צפחות.
הר צפחות הוא ההר הדרומי ביותר בישראל. גובהו 278 מטרים מעל פני הים והוא נמצא בגבולה הדרומי של העיר אילת.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה לבריטניה,ששלטה אז בארץ ישראל,מחסור בחומרי גלם ליצור קרמיקה. הגיאולוג הבריטי ל.לויד ויליאמס נשלח לארץ על מנת לאתר מקור לחול שישמש כחומר גלם ליצירת קרמיקה.
ויליאמס זיהה את הר צפחות כהר שבנוי מסלע מסוג צפחה וחשב שימצא במקום חומר גלם לתעשיית הקרמיקה. כדי לעשות כן נסלל שביל מהדום ההר לפיסגתו,אותו שביל משמש היום להעפיל לראש ההר וגם,בחלקו,משמש לסופו הדרומי של שביל ישראל.
ויליאמס טעה פעמיים,בראשונה: הר צפחה איננו בנוי מסלעי צפחה אלא מסלעי גנייס הקרובים לצפחה אך צפחה הם לא. והטעות השנייה: באזור ההר ובהר עצמו לא נמצא חומר גלם ראוי לתעשיית הקרמיקה.
אנחנו,הישראלים והאנושות בכלל,הרווחנו,גם כן,פעמיים: ההר ניצל מלהפוך למכרה לחומר גלם לתעשיית הקרמיקה ובשנייה:הדרך שסללו פועליו של ויליאמס משמשת כמסלול להעפיל לפסגת ההר שמשקיף על ארבע מדינות:ישראל,ירדן,ערב הסעודית ומצרים.
את יומה הראשון של תשפ"ב סיימתי על פסגת הר צפחה על הנוף האפי הנשקף מפסגתו. מהר ציפחה שבתי לחניון הלילה בחי בי יטבתה ולמחרת היום חזרתי לביתי. תם,אך לא נשלם,במסע לקבלת תשפ"ב במסגרת פרויקט גייל רובין.
התמונות,מהר צפחה,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל.
בעשירי למאי נותן חמאס עזה את יריית הפתיחה לסדרה של ימי לחימה המכונה,בפי צה"ל,שומר החומות. יריית הפתיחה משולחת לכיוון ירושלים ובמהרה מסתבר שכל הטווח שבין עוטף עזה בדרום לנתניה בצפון מטווח תדיר על ידי טילים מעזה. בו בעת פורצת מלחמת אחים בין ישראלים בני דת משה,לישראלים בני דת האסלם בערים מעורבות ברחבי ישראל,ובעיקר בתחום שמונים הקלומטרים שחמס ממטיר עליו מהטילים שלו.
בשבוע שאחרי פרוץ ארועי האיבה,מחוץ לישראל ובתוכה,אמור לחול חג השבועות,שבו תיכננתי מסע מצולם באזור יוטבתה ובקעת תמנע,מסע במסגרת פרויקט גייל רובין – שתוכנן לפרטיו והמתין שתגיע העת.
בבוקרו של היום השני לשומר החומות מצאתי את מקום העבודה שלי נסגר בצו פיקוד העורף,בשל העדר מקום בטוח להסתתר בו מהטילים העזתים.
לא פעם חשבתי לעצמי כמה יהיה מאתגר,מעניין ומרתק לצאת למסע סובב ישראל,קרי: מסע מעיר הולדתי,כפר-סבא,לנקודה הצפונית ביותר בישראל,הר החרמון,וממנה לנקודה הדרומית ביותר,העיר אילת,וחזרה הביתה – הכל תוך ביקור באי אילו מאתרים שמזדמנים בדרך,ומשעלה הרעיון של פרויקט גייל רובין – אז גם לצלם את נופיה המקסימים ורבי הגוונים של הארץ הזו. זרעי הפורענות של סובב ישראל נטעו כשמידי פעם,מעלי ובסביבתי מתפוצצים טילים מעזה ומלחמת אחים מדאיגה מתחוללת בערים המעורבות שבטווח הטילים.
לקח לי עוד יומיים "להתבשל" על הרעיון שבו אנצל את ימי המלחמה ואצא לסובב ישראל ובו דגימה של נופיה המרהיבים של הארץ,וכפי שעוד יסתבר גם אנשיה הנפלאים שהפיכו בי רוח של תקווה שהדו קיום פה חי בועט ופורח – אם רק רוצים בזה.
בבוקרו של יום חמישי השלושה עשר במאי יצאתי למסע סובב ישראל,מסע שהחל בחופי הכנרת,קצרין,המפגש שבין הגולן לעמק החולה,צפון רמת הגולן,ים המלח והסתיים בבקעת תמנע.
סובב ישראל,במסגרת פרויקט גייל רובין,נמשך שישה ימים כשהיום האחרון שימש בנסיעה חזרה מהדרום חזרה הביתה. במהלך המסע גמעה הכסופה 1210 קילומטרים,רגלי גמעו כ- 40 קילומטרים והמצלמות שלי צילמו כ – 36 גיגה של תמונות,שחלקן לא תראנה אור וחלקן – עוד תוצגנה פה בהמשך.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום הראשון.
בבוקרו של היום הראשון אני מקבל את המפתחות של המקום שבו אשהה בקצרין,כבסיס לביצוע חלקו הצפוני של סובב ישראל. בשל ארועי הלחימה השיקול של יציאה לפני הפקקים,לא קיים ואת שעות הבוקר המוקדמות אני מנצל להתארגנות ובניית שלד של מקומות שבהם ארצה לבקר בצפונה של המדינה,תוך ידיעה שמסע מתחיל היום ויסתיים,לכל המוקדם,בצאת חג השבועות ארבע ימים מהיום.
אט אט מתמלא תא המטען של הכסופה בכל הציוד שנדרש,החל מביגוד,דרך מים,כלי מיטה ואוהל וכלה בשני תיקי צילום ובהם כל מה שחשבתי שיהיה לעזר על מנת להנציח את נופיה של הארץ,באשר הם.
דו קיום ישראלי ערבי – חוף קיבוץ גינוסר.
בחוף גינוסר נמצא מוזיאון על שם יגאל אלון. במוזיאון מוצגת ספינה המתוארכת לתחילת הספירה ומטעמים של יצירת סקרנות בקרב תיירים מכונה כספינה מימיו של ישו. המוזיאון עצמו מוקדש לפעילות של יגאל אלון,וממשיכיו,בתחום של דו קיום בין ישראלים לערבים. חצר המיזיאון זרועה בפסלים שנבנו במסגרת פעילות אומנותית שבה השתתפו יהודים וערבים מהאזור,ובכלל.
כשכמאה קלומטרים דרומה ממני מתנגשים ישראלים בני דת משה בישראלים בני דת האיסלם ומאתגרים את דו הקיום העדין בערים המעורבות,חצר המוזיאון שלחופה של גינוסר מפיח בי רוח של אופטמיות על כך שאפשר גם אחרת ושהאחרת יכולה לבוא בצורה הכי לא אלימה בעולם: בצורה של אומנות. מאחר וצילומי פסלים ומיצגים הם לא חלק מפרויקט גייל רובין,שילבתי בתצלומים מחצר המוזאון ומצייגי האומנות המשותפת לשני הניצים גם מיופיה של הכינרת כפי שהציג חוף גינוסר. והמשכתי לעשות דרכי באכה קצרין.
עין דיבשה.
CP068588721UA
כמה קילומטרים בכביש 918 עם החרטום לכיוון קיבוץ גונן,נמצא את עין דיבשה. מדובר בנחל איתן שפורץ להדום הרי הגולן וזורם לעמק החולה שלמרגלותיו. הנחל איתן כל השנה ומסלול הטיול בו כולל כמה פינות ישיבה מוצצלות שנבנו ב 2014 לזיכרו של רס"ן צפריר בר-און ז"ל שנפל במבצע צוק איתן.
במעלה עין דיבשה נגיע לתחנת קמח מוקפת בוסתן פורח. התחנה הוקמה על ידי ערביי האזור ושימשה,חליפות בתחילת המאה ה – 20 עד שהושבתה כליל עם קום המדינה. במהלך השנים חברים מקיבוץ גונן ניסו,כמה פעמים,לשחזר את תחנת הקמח ואף להפעילה,לא באמת לצורך טחינת קמח אלא יותר כמיצג תיירותי. משלא עלה בידם לגרום לתחנת הקמח,המחודשת,למשוך תיירים היא נזנחה ומזה כמה עשורים עומדת בשיממונה,מוקפת,כאמור,בוסתן פורח וכך וכל,מהווה את גולת הכותרת של המסלול בנחל דיבשה.
בתחנת הקמח מסתיים המסלול,הרטוב משהו,של נחל דיבשה ובדרך כלל חוזרים לחניון הרכב בנחל כלעומת שבאנו. מאחר וזמני היה בידי,מתחנת הקמח הלכתי לאורך שביל בקר שמחזיר לכביש 918 כמה מאות מטרים צפונה ממגרש החניה,מסלול לא מומלץ כי הוא סגור בגדר בקר שצריך לפרום לעבור בעדה ולהחזירה למצבה המקורי כל זאת כדי שלא להזיק לעדר הבקר שרועה במקום. משזה נעשה חזרתי לכסופה ואיתה לקצרין ו…ירד ערבו של היום הראשון לסובב ישראל.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום הראשון.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השני.
נחל עורבים.
ב 1947 קונסורציום של חברות נפט אמרקאיות מחליט להקים צינור נפט משדה הנפט שנמצא בסמוך לעיירה קייסומה,שנמצאת מדרום לאזור המפורז שבין ערב הסעודית לעירק,במערבה של ערב הסעודית.משם,מערבה דרך:ירדן,רמת הגולן,אז בשליטה סורית,וממנה לנמל הנפט שבנמל חיפה שנמצא,אז,תחת שליטת המנדט הבריטי. מלאכת ההקמה של הצינור מוטלת על חברה אמרקאית בשם בכטל,שעוד במהלך ההקמה המנדט הבריטי בארץ ישראל מסתיים ומדינת ישראל מוקמת. התוכנית המקורית משתנה ובמקום להלך מרמת הגולן לחיפה מהלך צינור הנפט מרמת הגולן לשפך האוולי שמדרום לצידון,שם מוקם נמל נפט במיוחד לנפט שהוזרם בצינור וממנו יוצא בעיקר לארה"ב.
אורכו של הצינור,מערב הסעודית לאוולי,הוא 1214 קילומטרים וקוטרו 30 אינץ. הצינור מופעל ב 1950 ומעביר כחצי מליון חביות נפט ביום.
כ 48 קלומטרים מצינור הנפט הזה עוברים ברמת הגולן. ב 1967 כשישראל כובשת את הרמה מתיר השלטון הישראלי את המשך הזרמת הנפט בצינור מערב הסעודית לנמל האוולי במדרום לצידון.
הצינור הטראנס ערבי עובר ברמת הגולן בין תל פארס ועד לגבול לבנון שבצפון רמת הגולן,ממנו ממשיך צפונה ומערבה לנמל האוולי.לאורך הצינור נבנית דרך שמאפשרת גישה לצינור לצורך תחזוקה. גם בחלקו של הצינור שברמת הגולן ישנה דרך פטרולים שנועדה לתחזוקת הצינור. הדרך נמצאת בבעלות פרטית של שאריות הקונסרציום של החברות האמרקאיות שהקימו את הצינור. ב 2015 רשות הטבע והגנים,באישור הבעלים,משפצת את ציר הנפט ונסלל בו כביש ברם עד אז ומאז הכביש,הפרטי כאמור,איננו מתוחזק ומשמש בעיקר את צה"ל.
עד 1976 מוזרם נפט בצינור הטרנס ערבי כולל בקטע שלו שברמת הגולן,עכשיו – בשליטה ישראלית. עד 1969 פעמיים מופסקת זרימת הנפט בצינור,לראשונה במאי 1969 אז מחבלים שחדרו מסוריה מפוצצים חלק מהצינור. הממשל הישראלי מתקן את הפיצוץ לאחר שכ 8000 טון נפט גולמי נשפכים ומגיעים עד לכינרת. בפעם השנייה בספטמבר 1969 פוגע טרקטור ישראלי בצינור והזרימה בו מפסיקה עד לתיקון הנקב. מעבר לשני ארועים אלה נפט זורם בצינור עד ל 1976,או אז מפסיקה הממלכה האשמית,ירדן,את פעילות הצינור שעובר בשיטחה,בשל מחלוקת על הרווחים מהנפט המוזרם בו ובשל תקלות רבות שפוקדות את הצינור שבשטחה. לאחר הפסקה וסילוק המחלוקות שב הנפט לזרום בצינור,כשב 1983 מלאימה הממשלה הלבנונית את החלק של הצינור שעובר בשיטחה וגם את נמל הנפט באוולי. ב 1990 מפסיקה ערב הסעודית את זרימת הנפט במקטע הירדני שלו כמחאה על תמיכתה של ירדן בסדאם חוסיין שליט עירק ומאז לא מוזרם עוד נפט בצינור. עקב הפסקת הזרמת הנפט בצינור נמל הנפט שבאוולי,שעכשיו הוא בבעלות ממשלת לבנון,הופך לנמל ליבוא נפט ללבנון.
משהוברר שצינור הנפט לא ימשיך להזרים נפט עוד,נוקה חלקו של הצינור שעובר ברמת הגולן והוא משמש להעברת עודפי מים בין מאגרי המים של ישראל הפזורים ברמת הגולן. דרך השירות,שלאורך ציר הנפט שבגולן,שופצה,כאמור,והציר פתוח לתנועה של כלי רכב אזרחיים אך מצבו די רעוע.
בערך באמצעו של ציר הנפט חוצה אותו נחל עורבים. נחל עורבים מנקז מימיו מאזור מזרחית לציר הנפט אזור שברובו בשטחי אש של צה"ל והטיול בו אסור. מערבה מציר הנפט הוסדר מסלול,אדום,לאורך נחל עורבים ובו כמה מהמפלים של הנחל שבימות החורף מלאים במים. המסלול הוא מציר הנפט ועד למקום שבו נשפך הנחל לעמק החולה,אני עשיתי את מחצית הדרך בתוך הנחל ובשני במפלים,היבשים שלו,וחזרתי במסלול היקפי שנפגש עם ציר הנפט כ 300 מטרים דרומית למקום תחילת המסלול,ציר שנסלל על ידי הבוקרים של ישובי הרמה.
עמק הבכא.
בצפון רמת הגולן,בין הר החרמונית לעיירה קונייטרה,משתרע עמק שרובו בשטח רמת הגולן הישראלית וחלקו הקטן יותר נמצא בתחומי סוריה. בעבר צמחו בעמק עצי צפצפה שבהוויה היהודית נמשלו לסבל אנושי.
בתנ"ך המילה בכא מופיעה לראשונה בספר שמואל ב’ ולפי ההקשר מדובר בסוג של עץ שלא ברור היום לאיזה עץ בדיוק התכוונו אך חוקר הצמחים יהודה פליקס מזהה את הבכא עם אלת המסטיק.
בפעם השנייה שבה מוזכר עמק הבכא הוא מוזכר בספר תהילים והפעם בקונטקסט של עצבות שהופכת לשמחה לאחר שבני ישראל עוברים בעמק העצוב,עם פירוש שהעמק שבו דובר ונמצא באזור הרי ירושלים,גדלו עצי תות שחור שהפרי שלהם נראה כדמע. ההקשר של עמק הבכא בתהילים הוא הקשר מטאפורי ואיננו מכוון לעמק כלשהו.
בהוויה היהודית "עמק הבכא" מתעצב כמונח המתאר עצב וסבל של העם היהודי בכלל ולאחר חורבן הית שני בפרט ללא התיחסות למקום גאוגרפי כלשהו.
במאה ה- 16 ר’ יוסף הכהן הרופא,היסטוריון,כותב ספר העוסק בהיסטוריה של עם ישראל מחורבן בית שני ועד לימיו של המחבר. לספר קורא המחבר:”עמק הבכא" ובהקשר של תיאור סיבלותיו של העם היהודי מחורבן הבית ועד לימיו. סיפרו של יוסף הכהן הרופא מופיעה בג’נבה שבאיטליה בשנה שבה נפטר הסופר,ובקרב יהדות איטליה נהוג לקרוא בספר הזה במהלך צום תשעה באב.
גם הסופר האידי מנדלי מוכר ספרים פרסם ספר בשם "עמק הבכא" שגם הוא עוסק ביסוריו וכאבו של העם היהודי.
במלחמת יום הכיפורים דוויזיה משוריינת סורית מנסה לפרוץ לצפון רמת הגולן דרך העמק שבין החרמונית לקונייטרה. כוח משוריין של חטיבה 7,חטיבה 188 ובסיוע של גדוד 405 ובפיקודו של אל"מ (דאז) אביגדור קהלני ניהל קרב בלימה שנמשך ארבע ימים ובסופו הכוח הסורי הפורץ נבלם.
בנובמבר 1973 מפרסם כתב עיתון במחנה רנן שור סידרה של כתבות על קרב הבלימה של הכוחות הסורים על ידי כוח השריון וגדוד הסיור בפיקודו של קהלני. שור מכנה את העמק "עמק הבכא" שם שהשתרש מאז והפך לשמו הרשמי של העמק ושל אנדרטת הזיכרון שהוקמה באתר.עד לכתבותיו של רנן שור העמק שבין החרמונית לקונייטרה קיבל כנויים שונים במפות הקוד של צה"ל ורק בעקבות הכתבות של רנן הוצמד לו השם עמק הבכא,מאז ועד היום.
ברכת רם.
המסע בעמק הבכא מתארך הרבה מעבר לתוכנית המקורית. יום שישי היום ומלאי המזון שלרשותי זקוק לרענון,על כן: אני מחליט לבקר ביקור קצר בנקודה הכי צפונית מזרחית של מדינת ישראל שאותה אפקוד במסע הזה:ברכת רם.
ברכת רם היא מקווה מים מתוקים טבעי ונמצאת בצפון מזרח רמת הגולן למרגלות הר החרמון. בתקופה שבה ים תאטיס כיסה את ארץ ישראל,גם אזור ברכת רם היה מתחת לפני הים. משנסוג ים תאטיס כוסה אזור הימה בסדימנטים ימיים מסוגים שונים. לאחר נסיגת ים תאטיס הפעילות שנובאת מהתנגשות הלוח האפריקאי בלוח הערבי האירו אסייתי,מה שידוע בשם העממי השבר הסורי אפריקאי,חורצת במרחב של ארץ ישראל,מאזור הנגב דרך הרי יהודה ועד לקמט החרמון וברכת רם שלידו,קימוט טקטוני שמכונה הקשת הסורית. חלק מהקימוט של הקשת הסורית שקורה בסביבת ברכת רם גורם להתפרצות געשית,שככל הידוע נמשכת מספר ימים,ובמהלכה נחשף מקור מים שבשוך ההתפרצות ממלא את הימה במים,מאז ועד להיום.
עם ברכת רם נקשרו מיתוסים שונים ומשונים,אגדות עמים ואפילו סברה שהימה היא המקור של הירדן שבתורו המקור של הכינרת וים המלח. למיתוסים אלה אין שחר ואין קשר בין המעינות המזינים את ברכת רם לירדן ולשאר מקווי המים שבעמק הירדן.ולצורך האנקדוטה: לו באמת מי הימה היו מזינים את הירדן ובתורה את הכינרת מימיה היו מתרוקנים תוך 19 יום בלבד.
הימה מוקפת תצורת טוף שהיא שאריות של אותה התפרצות געשית,שאירעה,כאמור,לאחר נסיגת ים תאטיס ומשכך מדובר בתופעה גיאולוגית צעירה כבת 165 אלף שנה לכל היותר. קרקעית הימה מכוסה סדימנט של משקע האופיני למקווי מים מתוקים וגובהו כ 90 סנטימטרים ומתחתיו בזלת מתצורת הגולן קרי בזלת מהתפרצות מהתקופה שבה התפרץ הר הגעש שיצר את הימה. מדרום לימה פורץ שבר טקטוני שנמשך משם דרומה ולאורכו התילים המפורסמים של רמת הגולן.המעינות שבתחתית הימה שופעים כל השנה הימה מלאה במים כל עונות השנה.
בשנים 1980 1981 נמצא במערבה של הימה אתר קבורה ובאותו אזור נמצאו כלים המעידים על קיומה של התרבות האשלית-יברודית תרבות של צידים לקטים שחיה באזור לפני 400 אלף שנה ועד 220 אלף שנה לפני זמננו. תרבות זו כללה את ההומו-ארקטוס אדם קדמון שחי בשבטים,כבר ידע והשתמש באש וחי חיי שבט וביסס את מזונו על ציד ולקט. לפי הממצאים ניצודו באזור ברכת רם,על ידי ההומו-ארקטוס בן התרבות האשלית-יברודית,פילים וקרנפים שבנתיים נכחדו כליל מהאזור.
בשכבות התחתונות של האתר האשלי-יברודית שבברכת רם נמצאה צלמית ונוס. העובדות המדעיות אודות הצלמית שנויות במחלוקת אבל בקונטקסט שבו היא נמצאה,קרי בשכבות המתוארכות ל 400 אלף שנה לפני זמננו,זו צלמית ונוס (צלמית המסמלת פריון) העתיקה ביותר הידועה למדע עד כה ושהיא מעשה ידי אדם שהוא מאבותינו הקדמונים.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השני.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השלישי.
בערבה של שבת,בטרם יעלה בוקרו של היום השלישי לסובב ישראל,אני חוכך בדעתי:האם להישאר יום נוסף ברמת הגולן ולבקר באחדים ממקווי המים שבדרום הרמה,לאחר מכן לשוב לבסיס האם שבקצרין ובלילה שבין שבת לראשון,לצאת ל 405 קילומטרים לאורכו של כביש 90 בין קצרין לפרק תמנע ובו לקיים את התוכנית המקורית לפרויקט גייל רובין – תוכנית שנרקמה כבר מזמן ותוכננה בין כה וכה.
בעודי מהרהר בתוכנית הזו מבשרים בקול ישראל על כך ששעה קלה קודם לכן שני טילים נורו מסוריה לעבר דרום רמת הגולן ונפלו בשטחים פתוחים מבלי שיורטו וכשיראל מבליגה על כך.
לא הטילים מסוריה משנים את התוכנית שלי אלא המחשבה של לעשות 405 קילומטרים בכביש 90 החשוך וריק מאדם הוא מעשה חסר אחריות מה גם שלא אסלח לעצמי אם העבור באזור ים המלח,הכה אהוב עלי,מבלי לעצור בו… והרי זמני בידי ובכל מקרה הימים הבאים הם ימים חופשיים עבורי עם ובלי מבצע שומר החומות.
נופל הפור. אור לשבת בבוקר,יומו השלישי של מסע סובב ישראל,אני שם פעמי לעין בוקק שבשפך זוהר ים המלח. התוכנית: לגמוע את כביש 90 מקצרין לעין בוקק תוך הפסקה איפה שהוא ב"אמצע הדרך" להתרעננות ושיפור העירנות הנדרשת לנהיגה בכביש המסוכן הזה,ולבסוף לעשות את עין בוקק במסלול הרטוב,הלוך ושוב. לנטוע אוהל בחניון שבפתח מתחם בתי המלון ולבלות בו את הלילה שבסופו,אדרים בכביש 90 לבקעת תמנע לתוכנית ה"מקורית".
עין בוקק.
האקוויפר ממנו נובעים עינות עין בוקק,מדובר בשני מעינות שמתנכזים לואדי הידוע בשם עין בוקק או יותר נכון:ואדי בוקק,זוהם על ידי כימיקלים לישראל באסון פריצת בריכת החומצה במפעל רותם אמפרט במישור רותם. כתוצאה מכך מי המעינות נשאבים ומסולקים למדבר להטמנה ואילו המים שזורמים בואדי בוקק,מקורם בבאר מים מתוקים שבאזור. אי לכך המים בנחל נקיים ומוזרמת כמות המספיקה לקיים את החי הצומח והדומם בואדי.
עיד אל-פיטר.
עיד אל-פיטר בעברית:חג שבירת הצום ונקרא גם "החג הקטן".הוא נחוג במשך שלושת ימיו הראשונים של חודש שוואל החודש העשירי בלוח השנה של האיסלם והחודש העוקב לחודש הרמאדן התשיעי בלוח.
החג נקרא,גם,החג הקטן משום שהוא קצר ביום מהחג העקרי של דת האיסלם עיד אל-אדחא קרי חג הקורבן. שלושת ימי החג הקטן מוכרזים לאחר שנצפה מולד הירח המבשר את יומו הראשון של חודש שוואל ובשל הפרשים בין מולד הירח במקומות שונים בעולם יתכן והחג ידחה ביממה אחת.
במהלך עיד אל-פיטר מצווה כל מוסלמי שיש לו ולו קצת לתת צדקה לעניים ולנזקקים ו/או וגם לזקנים. מטרת הצדקה היא לטהר את המאמין אם במהלך צום הראמדן מעד בלשנו והשמיע דבר ניבול פה או דברי שטות וכן לסייע לאלה שידם אינה משגת לחגוג את החג.הצדקה יכולה להיות בכסף או,ובעיקר,במזונות ובגדים. בנוסף,השתרש מנהג לתת מתנות לנשים ולילדים.
בבוקרו של כל אחד מימי החג מצווה מהאמין לקום מוקדם וללבוש את מיטב מחלצותיו ורצוי שיהיו חדשים,אך אין חובה. לאחר מכן מתנהלת תפילה המונית רבת משתתפים ובה נאמרות תפילות המיוחדות לחג,ולאחריהן מתפזר ההמון ומתחיל בחגיגות החג,שרובן נראות כסעודות מרובות משתתפים ומיטב המזונות והבשרים של המטבח המוסלמי בכלל וערבי בפרט.
על פי המסורת האיסלמית בעיד אל-פיטר,הסתיימה כתיבת הקוראן. החג הוא חג של סליחה וישוב מחלוקות ומקובל להשתמש בהזדמנות הזו לסילוק מחלוקות וסיום סכסוכים.
בחניון נווה זוהר,שבפאתי מתחם בתי המלון,מתחיל הערב לערוב. במקום מתקבצים כמה עשרות בדואים,רכובים על טנדרים מפוארים ומכוניות פאר אחרות,ניכר שמצבם הכלכלי טוב. בשטח בפתוח נפרשות מחצלות צבעוניות שמקושות בכריות. הגברים ממכוניות הפאר מתכנסים במרכז המחצלת ופוצחים בתפילת הערב של יומו האחרון של עיד אל-פיטר. בסיום התפילה מתפנים,הגברים והילדים,להכנת הסעודה.
אחד מהם ניגש אלי ובנימוס שואל אם יוכל לשם לידי את אחד המקררים שהביאוהו מלא בשר עד לגדותיו. חיש קל פוצח בינינו שיח קליל במהלכו מחייך ברוגע בן שיחי מצביע על קהל הגברים שבמקום ושואל אותי: באמת אתה חושב שאם היינו רוצים לעשות בעיות היה לך צאנס כלשהו מולנו? ועונה אנחנו פה לחגוג את היום האחרון של החג שלנו ומיד מוסיף הזמנה לארוחת החג,לא לפני שמציג אותי בפני שאר הגברים במתחם. סירבתי בנימוס לא לפני שעל כוס קפה החלפנו חוויות מטיולים באזור,כולל טיול שכשסופר לי עליו נאורו עיני,וכבו מיד אחרי שהוברר שהגישה לאתר היא רק בעזרת רכבי שטח קשוחים שבקשוחים. לאחר החלפת ברכות חג שמח,עיד אל-פיטר ושבועות הממשמש ובא,נפרדנו.
כמה שעות אחר כך עזבו הבדואים את המקום כשהם משאירים אותו נקי הרבה יותר ממה שקיבלו אותו ומבלי שנכחותם גרמה להפרעה כלשהי,מהאוהל שלי,שפיתחו מזרחה לפני ים המלח,נהנתי לשמוע את זימרות השמחה שלהם ואני חייב לציין את הניקיון המושלם שהשאירו אחריהם – אכן: חג שמח,שמילא את ליבי בתקווה שכן: דו קיום בהחלט אפשרי,רק צריך קצת להתאמץ ובעיקר להכיר במסורתו של האחר בכבודו ובתרבות שהוא מביא איתו ולשמור על ערוץ תקשורת בילטראלי לא מתנשא ולמצוא נושאי עניין משותפים – זה:לא ממש קשה. הבטחתי לבני שיחי שלא לציין את מקום מגוריהם ושמותיהם,אך אם מי מכם קורא פה: תודה לכם על הערב הנפלא והמרתק!
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השלישי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,יום רביעי.
האדם עוזב את אפריקה ומתחיל להתפשט צפונה לפני כמליון וחצי שנה. לא נעסוק,פה,בגורמים ליציאה מאפריקה ונדידה צפונה ברם:עם תחילת התהליך הזה האדם מתחיל להיקבץ ליחידות בעלות מכנה משותף ועובר מהסתמכות על מזון שנלקט מסביבת החיים למזון שחלקו נלקט וחלקו ניצוד.
כדי לצוד מזון צריך האדם כלים. וכדי ליצר כלים צריך חומר גלם שיהיה זמין ויהיה הידע לעבד אותו על מנת להפיק ממנו כלים,ובאמצעותם ללקט מזון בכלל ולצוד בפרט.
חומר הגלם ליצור כלים צריך להיות זמין בסביבת המחייה של שבטי האדם וצריך ליצבור ידע על מנת ליצר כלים שיתנו מענה לאתגרים שמציע הצייד והלקט.
בהמשך תולדות האדם עובר האדם מנוודות קבועה להתישבות בישובי קבע,מה שמצריך שיכלול בתחום יצירת כלים,ומה שגם גורם לביות של בעלי חיים ומיני צמחים למאכל. הביות,המעבר לישובי קבע,כל אלה:מאיצים את החיפוש אחר חומר גלם ליצור כלים,משכללים את קניית ובניית המידע והידע וככל שנתקדם בציר הזמן,נראה שגם חומר הגלם ליצור כלים משתנה בהתאם להתפתחות האנושית והצרכים שלה.
התבססות על חומר הגלם ליצור כלים כאמצעי לתארוך תקופות בתולדות האנושות מפסיק לאחר שהציויליזציה האנושית מתארגנת על פי תרבויות שמפיצות את עצמן בכוח הזרוע או אם תרצו עם תחילתן של האימפריות האנושיות ששלטו על מירב השטח שמאוכלס על ידי בני אנוש ובכוח הזרוע השליטו את תרבותם.
בין היציאה האפריקה,לפני כמליון וחצי שנה,לתקופה שבה מתארגן האדם בציויליזציות בעלות מכנה משותף תרבותי האבן היא חומר הגלם ליצור כלים. באלף החמישי לפנה"ס מגלה האדם שתי מתכות שאם מערבבים אותן ביחד ניתן ליצר כלים שיהיו יעילים יותר וקלים יותר לשימוש מהאבן – מתגלה הברונזה,שהיא תרכובת של נחושת וארסן. מאחר וארסן חומר נדיר,יחסית,על פני הארץ,חולפות עוד כחמש מאות שנה עד שמתגלה התרכובת של נחושת ובדיל שבמהרה הופכת למתכת העקרית ליצור כלים בכלל וכלי נשק בפרט לתקופה שבין 3800 לפנה"ס ועד ל 1050 לפנה"ס – ונקראת:תקופת הברונזה.
הציויליזציה שתמצא נחושת באדמתה ותוכל למצות אותה וליצר לעצמה כמו גם ליצוא – תהפוך לשליטה של האזור שבו היא נמצאת ו/או וגם אזורים שבהם תוכל להשפיע פוליטית ולפעמים פוליטית ומדינית כאחד.
בארץ ישראל הצויליזציה הזו היא:מצרים.
יחד עם הפיכת הברונזה למתכת העקרית מתחילה פעילות אנושית חדשה:התארגנות של האדם במסגרת ערי מדינה,מבוצרות עם שליט יחיד ואשר מקיימות יחסי גומלין,כלכליים מדיניים ופוליטים עם ערי המדינה במרחב וגם עם הציויליזציה השלטת באזור,שבתקופה הנדונה,באזור ארץ ישראל,היא:מצרים.
פארק תמנע.
בבוקרו של היום הרביעי למסע סובב ישראל אני מגיע לפרק תמנע. ביקור שתוכנן עוד בטרם יצאתי לסובב ישראל ולנסיבות שגרמו ליציאה אליו.
לתמנע חשיבות מכרעת בכל מה שקשור לשליטה של הצויליזציה המצרית במרחב שכולל את מדינת ישראל,וזאת לאור העובדה שהמצרים מצאו את מרבצי הנחושת שבתמנע,פתחו יכולות לכרות ולמצות את המתכת מהמסלע במקום ובכך,יצרו לעצמם יתרון כלכלי בזה ששלטו באחד ממקורות הנחושת של התקופה.
המצרים,היו לראשונים שכרו והפיקו נחושת בתמנע אך לא האחרונים. בקעת תמנע,שהיום היא פרק תמנע,ממשיכה לשמש מקור לכריית נחושת עבור עמים אחרים גם אחרי שהמצרים עזבו את האזור,את המכרות ובהמשך פנו למתכת אחרת,שגם על שמה ישנה תקופה הסטורית:הברזל.
את מקומם של המצרים תופסים האדומים שבמונחים של כמות כרו יותר טונאג’ של נחושת מהמכרות בתמנע מהמצרים בזמנם,אך שני דברים גרמו לדחיקת חשיבות תמנע עבור האדומים,הראשון:החותם המאוד גדול ומרשים שהשאירו אחריהם המצרים באזור תמנע,והשני:כשהאדומים מגיעים לתמנע זה קורה בשלהי תקופת הברונזה ובתחילת תקופת הברזל – שתופס את מקומה של הברונזה כמתכת העקרית ומשכך:חשיבות כריית הנחושת בתמנע יורדת ובסופו של דבר,בתחילת תקופת הברזל,גורמת לאדומים להוריד את כמויות הנחושת שכרו בתמנע ובסופו של יום בזניחת המכרות.
סופה של תקופת הברונזה לא רק מגיע מהגעת הברזל לאזור ושימוש בו כמתכת עקרית,אלה גם: בתרבות המצרית נחלשת וכוחות זרים,כמו ההיקסוס וגויי הים,נכנסות אליה ולתקופת מה אפילו כובשות ושולטות במצרים. יחד עם הירידה הזו בכוחה של מצרים,האזור מתמלא בתנועה של עמים,והישראלים ביניהם כמו גם האדומים שהוזכרו קודם,וירידה במסחר הימי,מסחר שסיפק את הבדיל שבלעדיו לא ניתן היה ליצר כלי ברונזה. כל אלה,ועוד סיבות נוספות שלא כאן המקום להרחיב עליהן,גורמים לנסיגה של המצרים מתמנע בכלל וממרחב ארץ ישראל בפרט ולתוך הואקום הזה נכנסים עמים אחרים ומתחילה:תקופה חדשה,תקופת הברזל.
את היום הראשון לסיור בפרק תמנע הקדשתי,בעיקר אך לא רק,לבקר באתר בעקבות כריית הנחושת בכלל וזו שנעשתה על ידי המצרים בפרט.
יום הסיור,הראשון,בתמנע היה יום חם מאוד ומזג האוויר אילץ אותי לתכנן ולבצע את הסיור במקום בהתאם לתנאי מזג האוויר ומסיבה זו הוקש היום הזה לסיור בין אתרי הכרייה והמקדשים המצריים בתמנע,כמו גם ביקור הכמה מתופעות הטבע המיוחדות לאזור בכלל ולתמנע בפרט.
בסופו של יום סרתי לחי-בר יוטבתה שם עשיתי את הלילה.
גלריית התמונת – פרויקט גייל רובין,היום הרביעי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום החמישי.
בקעת תמנע – סיור בנוף הגיאולוגי.
לפני כ 15 מליון שנה תנועת הלוחות באזורינו מיצרת את השבר הסורי אפריקני. השבר חותר באמצעו של השילד הנובי ערבי. השילד הוא אזור קרקע יציב ומאופיין בעובי של 40-50 ק"מ של סלע שמקורו בקרום כדור הארץ. מסיב אילת ובקעת תמנע הם חלק מהשילד הנובי ערבי,ברם:לאחר נסיגת ים תטיס שני נחלים חותרים את בקעת תמנע ומיצרים בקעה,שמוקפת רכסי הרים שכל עבריה,תחתיתה כוללת חול שהוסע על ידי סחף הנחלים ויחד איתו בסיס של מסלע שמקורו בקרום כדור הארץ. ערוב התסריטים הגאולוגים בבקעת תמנע כולל סחיפה הידרולוגית שמתרחשת מיד אחרי פעילות טקטונית מקומית גורמים לחשיפה של מרבצי הנחושת כמו גם מתכות אחרות שחלקן מוצו,בעבר,מהקרקע וחלקן לא.
התצורה הגאולוגית של בקעת תמנע היא תצורה צעירה שהתגבשה לפני כחמישה מליון שנה בלבד. כאמור: סחיפה הידרולוגית שנעה על גבי פעילות טקטונית של התרוממות קרום כדור הארץ במקום,גרמו ליצירת ביקעת תמנע כאזור תת גאולוגי בתוך מסיב הרי אילת ובתורו מהווה חלק מהשילד הנובי ערבי.
את היום החמישי למסע סובב ישראל הקדשתי לסיור,רגלי בלבד,בתוך המגוון הגאולוגי של בקעת תמנע,שכולל אזורים שנחתרו על ידי מים ולצידם אזורים שהורבדו לאחר הפעילות הטקטונית שאירעה באזור,כאמור "רק" לפני כחמישה מליון שנה. הנוף הגאולוגי בבקעת תמנע הוא נוף יחודי לבקעה עצמה. נכון: גם המסיב אילת נמצא נחלים שחרצו במסיב וגם הסיעו סחף וחרצו במסלע ויחד יצרו מגוון גאולוגי שמקורו בסלע היסוד של המסיב יחד עם פעילות הידרולוגית ברם:בבקעת תמנע ארוע האירוזיה ההידרולוגית ואירוע בפעילות הטקטונית קורים בו בעת ועם סיומם נוצר בקע התחום בהרים מכל קצותיו ובו תופעות גאולוגיות יחודיות שלא נמצאות מחוצה לו,וכן:גם הנחושת היא חלק מהתהליך היחודי והמיוחד הזה וככל הידוע אין לה אח ורע לא במסיב אילת ולא בכל תחום השילד הנובי ערבי,המסתרע בסביבות ים סוף ומפרץ אילת וגודלו כ 3000 קמ"ר.
מאחר ובמצאת חג השבועות לא בוטלו מגבלות פיקוד העורף לגבי מקום עבודתי,נשארתי לילה נוסף בחי בר יוטבתה. בבוקרו של יום המחרת,היום השישי לסובב ישראל,ארזתי את חפצי וחזרתי הביתה. תם,ולא נשלם,סובב ישראל ולמסגרת פרויקט גייל רובין…עוד יהיה:המשך.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום החמישי.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מזג אוויר.
כצלם,נתוני מזג האוויר או יותר נכון הנתונים המטאורולוגים של אתר הצילום,הם מידע חשוב מאוד שיכול לעשות את ההבדל בין מסע צילום עם תמונות שמספרות את הסיפור שעומד מאחוריו לבין חזרה הביתה ותאוותו בידו.
ישראל ידוע בנתונים מטאורולוגים מאוד יציבים,רוצה לומר: הסיכוי שמישהו יצא למסע צילום ויתקל בגשם לא צפוי או בסערת חול לא צפויה נמוכים,אפילו מאוד. מנגד: למרות היציבות נתקלתי,במסעות הצילום שלי,במצבים שבהם במקום שבחרתי לצלם בו הסתוררו תנאים שביחד עם המיקום,התכסית והתבליט וציוד הצילום שלקחתי איתי גרמו לי לחזור ותאוותי בידי.
נכון: מידי שעה תחזית מזג האוויר המעודכנת משודרת במהדורות החדשות,וגם בתחזית,המטאורולוגית,מפורסמת מידי יום לכארבע ימים קדימה,ברם:הנתונים המטאורולוגים שמשפיעים על יצירת תמונה לוקים בחסר ו/או לא מפורסמים.
לא די בלדעת את הנתונים של טמפרטורה,לחות,כיוון הרוח המפורסמים כשרות לציבור על ידי השירות המטאורולוגי ולא רק הוא. כצלם כיווני הרוח,עננות,סוגי העננות וגובה העננים,ראות וטווח הראות,עוצמת הקרינה שמשליכה על עוצמת אור השמש ועוד, כל אלה חשובים וידע אודותיהם מאפשר לתזמן את הביקור באתרי הצילום ו/או וגם להצטייד בעזרים כמו פילטרים על מנת להגיע לסיפור שרוצים לספר בתמונות.
מהנתונים המטאורולוגים הזמינים לציבור,כולל אלה שבמהדורות החדשות,קשה לתכנן מסע צילום שיהיה מוכן לכל המשתנים מטאורולוגים,דוגמא: נתוני מזג האוויר של אילת. הנתונים האלה נכונים לעיר אילת וסביבתה הקרובה. אילת,כידוע,שוכנת לחוף ים שהוא שלוחה של האוקינוס ההודי שהוא האוקינוס החם מבין הימים שבכדור שלנו. כאשר עולים למאסיב אילת,למשל,רוב המידע המטאורולוגי של העיר אילת איננו רלוונטי,ואותו הדבר נכון למלחת יוטבתה,למשל.
בחג השבועות אני מתכנן מסע צילום לאזור הערבה הדרומית ובקרבתה,גם הפעם בהשראתה של גייל רובין. על מנת למצות את המירב ממסע הצילום הזה ולהיות מוכן גם לתרחישים מטאורולוגים,החל מהתארגנות של מזון,מים ולבוש וכלה בהתארגנות בצד עזרי הצילום ועד לתיכנון יעיל כדי להפיק מנושאי הצילום את הסיפור הטוב ביותר – כדי לממש את כל אלה רכשתי,ולא המחיר "מציאה", שירות חיזוי שילווה אותי בימים שלפני היציאה למסע,בעת המסע ואפילו אוכל להתייעץ,אד הוק,עם נותן השירות על מנת להפיק את המיטב והמירב ממסע הצילום הזה.
המשך….יבוא.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מסע לקניון האדום,מסיב אילת וחי-בר יוטבתה.
גייל רובין קנתה את עולמה כצלמת נוף וטבע הראשונה בישראל. עבודותיה של גייל מתאפינים בחקר מעמיק של אוביקטי הצילום וביטוי של הידע בתמונה,מה שהפך אותה,עבורי,כמקור להשראה. בעת שעסקה בבחינת החי והצומח בחוף מעגן מכאל – נרצחה.
מוצאי יום העצמאות ה – 73 של מדינת ישראל. הלילה ירד ואני מוצא עצמי עושה דרכי למאסיב הרי אילת למסע צילום שמשלב את כוחות הטבע שיוצרים את הנוף המעצים שבמאסיב כמו גם ידו של האדם בעיצוב הנוף,כמו גם בהשמדת חלק מהחי האופיני לאזור זה של הארץ,וניסיון להשיב לטבע חלק מבעלי החיים שנעלמו.
בתוכנית שלוש תחנות,שכל אחת היא חלק ממטרות מסע הצילום הזה והידע שנצבר על מנת לבצע אותו ביצוע בעזרת הרגליים והנצחה,בעזרת עדשות המצלמה: הקניון האדום,הר יואש והחי-בר ביוטבתה.
כדי לגייס לעצמי את סביבת העבודה שהיתה פועלת בה גייל לו הייתה יכולה,הצטידתי בשתי עדשות שיוצרו בזמן פועלה של גייל,סוף שנות ה -60 תחילת ה – 70 של המאה הקודמת. עדשה אחת,בת 35 מ"מ מבית היוצר של קארל צייז מפעל ג’יינה המזרח גרמני והשנייה עדשת ההליוס 44 עדשה המבוססת על תיכנון מבית קארל צ’ייז ויוצרה בברית המועצות לשעבר.
עצירה קצרה במצפה רמון שלאחריה ממשיכים בכביש 40 לחציית מכתש רמון. בקצהו הדרומי של כביש 40,ממש לפני היציאה מהמכתש,באורות הכסופה נקלט פרא שעושה דרכו,מבולבל למדי,בשול הכביש,מחפש פתח במעקה הבטיחות כדי לחזור לנבכי המכתש.
עם אור ראשון מגיע לחניון הלילה שבמבואה לקניון האדום. כוס קפה של בוקר,התארגנות של תיק הצילום ועם שחר…שם פעמי לקניון.
הקניון האדום ונחל שני.
הקניון האדום נמצא כעשרים ק"מ צפונית לאילת והוא חלק ממהלכו של נחל שני. נחל שני עושה דרכו מבקעת הירח שבסיני ועד לנחל רחם שבעצמו נשפך למפרץ אילת. סמוך לקניון האדום נכנס נחל שני לגבולות ישראל.
שמו של נחל שני הוא מאבן השני אבן בעלת גוון צבע אדום שנובע מנוכחות של תחמוצות ברזל באבן.
יש להפריד בין שמו של נחל שני והמסלע האדום שבו לבין אבן השני שמופיעה במקרא כחלק מאפודו של הכהן הגדול. האבן הזו לא זוהתה ואין אנו יודעים באיזו אבן חן מדובר. אבן השני של הרי אילת,כמו גם נחל שני והקניון האדום,מקבלים את שמם מהתכתיב הערבי של שמות המקומות האלה.
הקניון האדום נמצא ברום של 200 מטר מעל פני הים ואורכו כ – 200 מטרים ובעומק של כ – 30 מטרים. הקניון חותר באבן החול הנובית ובה תחמוצות ברזל ומכאן שמו,וציבעו,האדום.
הקניון האדום,ונחל שני,חותרים בהרי אילת. הרי אילת נמצאים בשוליו של הבקע הסורי אפריקאי. גילו המדויק של הבקעצאיננו ידוע בודאות ולאורכו נמצאות שיכבות מסלע המתוארכות לתאריכים שונים,מה שמקשה על קביעת גילו של הבקע למלוא אורכו. באזור אילת תארוך המסלע הוא לתקופה של לפני כ – 10 מיליון שנה. בתקופה זו אזור מסיב אילת גשום בהרבה מהמוכר לנו היום וההתחתרות של נחל שני,והקניון האדום,מתוארכת לתקופה מאוחרת להיווצרות המאסיב וגילה מוערך בכחמישה מליון שנה בלבד.
בעונה זו של השנה עצי השיטה הם הנוף השולט באפיק השני ובשל שעת הבוקר המוקדמת,והעדר מקווי מים בקניון,לא נצפה מן החי אם כי "שליטי" האזור,המרשימים יש לומר,הם היעל הנובי וצבי הנגב.
עד לתקופה המודרנית חיו באזור הקניון האדום נמרים. באזור מאסיב אילת נמצא כמה וכמה מלכודות אבן שנבנו על ידי האדם על מנת לצוד נמרים. מקובל לחשוב שנבכי הקניון האדום שימשו,גם הם,לציד נמרים כאשר הצידים הכניסו לנבכי הקניון עז או חוגלה וכאשר נכנס הנמר לתוך הקניון,על מנת לצוד ולסעוד מן העז או החוגלה,צדו אותו הצידים והשתמשו בבשרו למאכל ובעורו לכיסוי גופם.
במהלכו חוצב הקניון האדום צורות בסלע שעם קצת דימיון נוכל לראות בהם שתי דמויות עבות אף מנסות לנשק זו את זו,סתום עין,ספינקס קטן ולמטיבי הראות והדימיון: מועצת חכמים המתכנסת ומאזינה לדבריו של הנואם.על אחת מקירות הקניון נתפס לו עץ אשל שנפח נשמתו לא לפני שפרש את ענפיו בהאחזות אחרונה בשולי הקניון.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.
מאסיב אילת.
מתחת למימיו של ים תאטיס תנועת הלוח הערו-נובי מתחילה לקמט את תחתית הים באזור הרי אילת. הקימוט מעלה,מעלה,את מסלע הגרניט – המסלע העתיק והקשיח ביותר של כדור הארץ. זרמי לבה,שפורצים מבינות לסדקי הקימוט,מעלים אל פני השטח אבן חול עשירה בתחמוצות ברזל בגוני האדום.
משנסוג ים תאטיס אירוזיה של מים ורוח מיצרת את אבן החול הנובית האדומה ובשילוב עם מאסיבי גרניט נוצרים נחלים וקניונים החותרים במסלע ומעצבים את צורתו כפי שמוכרת לנו כיום.
תהליכי הבליה והחתירה במאסיב אילת הם הצעירים הידועים לנו כיום וגילם בין חמישה לעשרה מליון שנים. בתקופות קדומות,היה אזור זה גשום יותר מאשר הוא היום וכיום יורדים בו מעט מאוד משקעים אם כי,תהליכי השחיקה הארוזיים ממשיכים ביחד עם אלה של המים.
בסיום הביקור בקניון האדום תיכננתי לבקר בהר חיזקיהו. הר חיזקיהו הוא הגבוה בהרי מאסיב אילת והנוף ממנו נפרש לארבעת רוחות השמיים. הכניסה למצפה הר חיזקיהו נחסמה על ידי שלטונות צה"ל ונאלצתי ל"הסתפק" בתצפית הר יואש,הסמוכה.
פיסגתו של הר יואש היא ברום של 701 מטר מעל לפי הים. ההר נמצא כחמישה קילומטרים צפונית לאילת ומפסגתו ניתן לצפות במפרץ אילת,במפגש הגבולות בין ירדן וערב הסעודית ובמרחבי סיני דרום הנגב ומאסיב אילת.
בפיסגתו של הר יואש היה מוצב ירדני שחלש על הדרך לאילת,המוכרת לנו היום ככביש 12. במהלך מבצע "עובדה",מבצע שבסופו שוחררה אילת והונף בה דגל הדיו המפורסם,המשלט הירדני נשאר על כנו משום שהיווה מכשלה אסטרטגית קשה לפיצוח עבור צה"ל. משנפלה אילת בידינו פינו הירדנים את המשלט,מרצונם,וגם הר יואש הפך לחלק מישראל רבתי.
התצפית מהר יואש ממחישה את תהליכי עיצוב הנוף של מאסיב אילת,בין קימוטי הגרניט המזדקים בו לתכסית אבן החול הנובית שבה חותרים הנחלים באזור בדרכם למפרץ אילת.
למוצב הירדני בפסגת הר יואש אין זכר ברם,בוני התצפית טמנו במקומות התצפית שבפיסגת ההר חדרי מצלה הדומים בצורתם לעמדות השמירה הקדומות של צבא ירדן,כשעמדות המצלה,ועמדות התצפית,מלווים בהסברים על הנוף ופסגות ההרים הנשקפים ממנו במאסיב אילת. פיסגת היואש איננה תפוסה על ידי צה"ל כחלק ממערך המוצבים בגבול עם מצרים והמקום פתוח לביקור ותצפית והגישה אליו מוסדרת כולל חנייה מוסדרת.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.
חי בר יוטבתה.
את היום הראשון,במסע הצילום הזה,סיימתי באתר הקמפינג שבשמורת הטבע חי-בר יוטבתה.
בדרום הערבה קיימות שלוש מלחות הגדולה שבהן זו מלחת יוטבתה. מי התהום במלחת יוטבתה גבוהים,יחסית,ובעבר נבע עין יוטבתה המקום שופע בצומח ערבתי. כבר מימי קדם התיישב האדם באזור יטבתה והישוב העתיק ביותר הוא מהתקופה הכלכוליתית.
ב – 1968 החליט אברהם יפה להפוך את מלחת יוטבתה לשמורת טבע סגורה שבמסגרתה יושבו לטבע מיני חיים שנכחדו מהארץ כמו גם יהיו בה בעלי חיים הזקוקים להגנת האדם בטרם יכחדו. בתחילה גודרו כ 12 אלף דונם שיועדו לשמורת החי-בר ולתוכה הושמו גרעיני רבייה של מספר מינים שנכחדו מהארץ. בתחילת שנות ה – 80 של המאה הקודמת גודר שטח נוסף,ממערב לכביש 90 במלחת יוטבתה,על מנת להציל את צבי השיטין,תת מין בסכנת הכחדה מידית של הצב הארץ ישראלי. צבי השיטין ניצלו וגרעין רבייה שלהם,שאיננו נגיש למבקר החי-בר,עדין נמצא בשמורה ואחרים הושבו לטבע בהצלחה.
החי-בר מכיל מספר גרעיני רבייה שמחלקם הושבו פריטים לטבע,חלקם בהצלחה רבה וחלקם לא,להלן רשימת גרעיני הרבייה בחי-בר יטבתה ומצב החזרתם לטבע:
דישון.
הדישון המקראי הוא תת מין יחידני לנוף הארץ. הוא ממשפחת הפריים ותת מין ממשפחת הראמים. הדישון המקראי הוא סוג אנטילופה שהצליח להסתגל לחיים במדבר. בסוף המאה ה- 19 נכחד אחרון הדישונים המקראי כשהפרט המת האחרון הנמצא באזור ים המלח. בטבע החופשי של ישראל הדישון נכחד כליל אבל גם באפריקה,מרכז תפוצתו,נמצא הדישון המקראי בסכנת הכחדה מידית ובמרכז אפריקה נמצאים כ – 600 פרטים אחרונים בטבע. בתונוסיה ובניג’ר הוחזר לטבע גרעין רבייה של הדישון,בנתיים בהצלחה.
בשל בשרו הטעים,הדישון חיה כשרה,תנועתו האיטת,בולטותו בשטח בשל גון פרוותו הלבנה ואובדן שטחי מחייה בשל התערבות האדם הדישון הגיע לידי מצב שבו הוא בסכנת הכחדה מידית. בשל מצבו זו מוחזקים גרעיני רבייה,של הדישון,במספר גני חיות בעולם כשהגדול ביניהם נמצא בחי-בר ביטבתה.
גרעין הרבייה של הדישון שביוטבתה לא מיועד להשבה לטבע וכרגע אין כוונה כזו. מטרת גרעין הרבייה היא לשמר את הדישון ולשמש כגרעין השבה לטבע בעתיד אם יהיה בזה צורך ובכל מקרה לשמר את הדישון בסביבתו הטבעית ולמנוע הכחדה מלאה.
יעל נובי.
היעל הנובי הוא מין בקבוצת היעלים. היעל הנובי הסתגל לחיים במדבר בכלל ובמדבריות ארץ ישראל בפרט. עיקר תפוצתו של היעל הנובי הוא במזרח התיכון ובארץ בולטת נכחותו באזור ים המלח,מצפה רמון ובאזור מאסיב אילת.
בשל פגיעה בסביבת המחייה של היעל הנובי,התערבות האדם וציד נמצא היעל הנובי במצב פגיע שזה השלב הראשון משלושת שלבי של סכנת הכחדה.
אחד מגורמי מצב הפגיעות של היעל הנובי נעוץ בעובדה שגרעיני הרבייה הקיימים בטבע בארץ מרוחקים זה מזה ולא מתקיימת בניהם חליפה של מידע גנטי,שכן הם מתרבים בינם לבין עצמם,המחסור שהעברת מידע גנטי גרעיני הרבייה בארץ,יחד עם שאר הגורמים,גורמים לחשש שגרעיני הרבייה ילכו ויתמעטו כדי סכנת הכחדה מידית. כ"פוליסת ביטוח" לשימור המגוון הגנטי של היעל הנובי הוקם גרעין הרבייה בחי-בר יוטבתה שתפקידו לאזן,ככל הניתן,את המגוון הגנטי של המין וכבכך לסייע להתמעוטו.
יען.
היען הוא העוף,הלא מעופף,הגדול בתבל. גובהו כ – 2.5 מטרים ומשקלו כ – 160 ק"ג. למרות מימדי גופה האלה היען הוא העוף,וההולך על שניים בכלל,המהיר בעולם ובקלות יגיע לריצה במהירות של 65 קמ"ש.
היען חי בערבות ומדבריות בעיקר אלה של אפריקה,והסיבה העקרית להכחדתו הוא ציד,לבשר,ואיסוף הביצים,בטרם הבשילו,למאכל אדם.
עד לאחרונה סברו שבעולם נשאר רק תת מין אחד של היען,היען המצוי,ברם בתחילת שנות האלפיים תת המין של היען הסומלי,יען שחי באזור סומליה באפריקה ומימדי גופו קטנים מאלה של היען המצוי,הוגדר כתת מין עצמאי ומשכך בעולם ישנן שני תתי מין של היען,היען המצוי והיען הסומלי.
עד ראשית המאה ה – 20 חי בארץ תת מין של היען שנקרא יען הנגב. תפוצתו של יען הנגב מוכרת באזור הנגב ומדבר יהודה אבל ממצאים ארכיאולוגים מצביאים על כך שתת המין הזה הצפין לאזורים פחות מדבריים כשהממצא הצפוני ביותר של שריד יען הנגב נמצא בהרצליה.יען הנגב נכחד ללא שוב.
ב – 1973 הובאו מאוגנדה 18 אפרוחים של היען המצוי. האפרוחים הובאו לחי-בר יוטבתה והם שימשו ומשמשים כגרעין הרבייה של היען בארץ.
אין כוונה להשיב את היען המצוי מגרעין הרבייה שבחי-בר לטבע. יש לכך סיבות מסיבות שונות – אך ישנה סיבה אחת שבה אנחנו אזרחי ישראל אשמים:כדי להשיב לטבע את היען המצוי נדרש מהטבע לאזן עצמו באמצעות חיות טרף שיהנו מבשרו של היען וישמרו על האיזון הביולוגי הנדרש ברם,אנחנו אזרחי ישראל השמדנו את אחרון הנמרים ממדבר יהודה והטורף היחידי שיכול היה לשמר את האיזון הביולוגי הנדרש לחיי היען בטבע הארץ ישראלי הוכחד. לכן גרעין הרבייה שבחי-בר ישאר בשמורה לצרכי שימור ולטבע לא יושב,אותו טבע שממנו הוכחד,תחת שרביטה של מדינת ישראל,יען הנגב ונמר הנגב.
ומילה מיוחדת למבקרי החי-בר יטבתה: היען היא עוף סקרן ותתחוב את ראשה לכל חלון מכונית שיפתח. לצערי חלק ממבקרי האתר ולמרות שנאמר ונכתב מפורשות שלא להאכיל את בעלי החיים,בככל והיען בפרט,כן מציעים מזון אדם ליענים וכל מי שביקר איתי אור לבוקרה של שבת שבאה אחרי יום העצמאות בכניסה לשביל הביקור באתר,זכה ליחס די אלים מיען שציפה לתופינים מעשה ידי אדם והניח למכוניות לנוע רק אחרי שנאלצו לברוח מפניו ב"חריקת צמיגים". אל תאכילו את חיות הבר לא משנה אם הן בטבע חופשיות או בגרעיני רבייה – הן עושות זאת בעצמן וככל הנראה:בהצלחה!
ערוד.
הערוד הוא תת מין של הסוס שנקרא: חמור. הערוד הוא חמור הבר של אפריקה והיה שכיח במדבריות ישראל,מהן נכחד כליל. באפריקה הערוד נצוד למטרות של בשר וכדי שישמש כחיית מסע. במקביל ציד ולשימוש שלא בדרך הטבע הופגש הערוד עם חמור הבית המבויית ואוכלוסיתו הידרדרה. הערוד נעלם מרובה הגדול של אפריקה ורק במצרים ואתיופיה ישנו מספר מועט של פריטים שעדיין חיים בטבע.
הערוד הארץ ישראלי,זהה למין האפריקאי,עבר את אותה מסכת של פעילות אדם כלפיו והוכחד עוד בתקופות קדומות כאשר המידע על ערודים בטבע הארץ ישראלי מגיע אלי מהתלמוד ומאחר ואין תיעוד מאוחר לזה ככל הנראה,כבר בסמוך לאחרי תקופת התלמוד נכחד הערוד מנוף הארץ.
בעולם קימים כ- 500 פריטים של ערוד מהם כ – 370 חיים בטבע במצרים וסודן ושאר 130 הפריטים בגרעיני רבייה שאחד מהם נמצא בחי-בר יוטבתה. אין כוונה להחזיר את הערוד לטבע בארץ וגרעין הרבייה נועד לשמר את המין הזה למען לא יכחד כליל וסכנת ההכחדה של הערוד מהטבע,ללא גרעיני הרבייה,היא מידית.
פרא.
אם הערוד הוא חמור הבר של אפריקה,הפרא הוא חמור הבר של אסיה. ככל הנראה,חמור הבית המבויית בויית על ידי האדם מהפרא. הפרא חיי בסביבות מדבר שבו עשב בסביבות מקווי מים. בטבע היו ידועים שישה תת מין של הפרא שנבדלו זה מזה באזורי המחייה שלהם שבמרחבי יבשת אסיה. שניים מתת המין של הפרא נכחדו: הפרא האנטולי והפרא הסורי.
הפרא חי בעדרים כאשר בעדר יהיו נקבות עם צאציאן ונקבות ללא צאצאים ועדר אחר יהיה מורכב מזכרים בלבד. בתקופת הייחום מגיעים הזכרים לעדרי הנקבות ומזתווגים למען דור העתיד.
בטבע של יבשת אסיה ישנם כמה עשרות אלפי פריטים של הפרא ומצב השימור שלו מוגדר קרוב לסיכון.
תת המין פרא סורי חי במרחבי ארץ ישראל וסוריה. ב – 1927 אחרון הפריטים נפטר ותת המין של הפרא הסורי נכחד מן העולם לעד.
ב – 1968 סחרה מדינת ישראל עם אירן בסחר חליפין: נמסרו לאירנים 20 צבאים ארץ ישראלים ובתמורתם התקבלו 11 פריטים של פרא מתת המין של הפרא הפרסי והפרא הטורקמני. 11 הפראים הובאו לחי-בר יותבטה,שהוקם אך זה לא מכבר באותה השנה,והפכו לגרעין רבייה עבור הפרא בישראל.
גרעין הרבייה בחי בר התרבה והגדיל את המגוון הביולוגי שלו. ב – 1982 הוחל תהליך של השבת הפרא לטבע. 14 זוגות פרא,מגרעין הרבייה בחי-בר יוטבתה,שוחררו לטבע באזור בן 3400 דונם באזור עין סהרונים שבמכתש רמון. השבה זו לטבע נחשבת להצלחה ונכון ל 2016 מונה אוכלוסית הפרא כ – 300 פרטים שמתפרשים על פני מכתש רמון,הר הנגב ועד לפארן שבערבה. למרות שהפרא ששוחרר לטבע גדול מהפרא הסורי,שהוכחד לבלי שוב,מעטים הם אויביו הטבעיים. ככל הנראה האיזון הביולוגי נשמר,עד כה,בשל ינוקות פרא שניצודות על ידי זאבים שנמצאים בטבע באזורי המחייה של הפרא.
צבי הנגב.
צבי הנגב הוא תת מין של הצבי שחי באפריקה ובנגב. עד 2009 היה פיקוח רופף על ציד של צבי הנגב ואוכלסיתו בנגב הלכה והתמעטה. ב 2009 נספרו 652 פריטים בלבד והמין הוכרז כמין פגיע קרי בשלב הראשון של שלב ההכחדה מהטבע. החל משנה זו עשו הרשויות אכיפה קשה בכל הנוגע לציד של צבי הנגב אכיפה שהוכחה כיעילה. מידי שנה רשות הטבע והגנים עורכים ספירה לצביי הנגב וב – 2018 נמצא שאוכלוסיית צבי הנגב בכפילה את עצמה לכדי 1242 פריטים ותהליך זה,של הגדלת האוכלוסיה באופן טבעי וללא מעורבות אדם,נמשכת גם כיום.
אוכלוסית צבי הנגב יציבה וניכרת בה שונות גנטית משמעותית מה שמצביע על האחזות של הצבי במרחבי המחייה שלו,שבנגב,ועל אוכלוסיה יציבה שללא התערבות אדם,בציד כאמור,תישאר איתנו ואף תגדל.
כדי לשמר בנק של מגוון גנטי של צבי הנגב הוכנס לחי-בר ביטבתה גרעין רבייה שנשאר בשמורה,וכרגע,וככל הנראה גם בעתיד,אין צורך לשחרר לטבע את גרעין הרבייה שכן הצבי הארץ ישראלי לא זקוק לעזרה זו.
צבי הנגב חי בסמביוזה יחודית עם עץ השיטה. הצבי משתמש בשיטה לחסות תחתיה מחומו של יום. עלי השיטה הם המאכל החביב ביותר על צבי הנגב וקיבתו מותאמת במיוחד לעכל את העלים של השיטה אך לא את זרעי השיטה. זרעי השיטה נפלטים מקיבתו של הצבי בצורת גללים ובכך מפיץ הצבי את זרעיה של השיטה ועוזר לה להתפשט. כאן שחשיבותו של שימור המין הזה הוא לא רק לעצמו אלא גם לעץ השיטה,לסוגיה,שהכיחים בנגב. גם גרעין הרבייה של החי-בר ביוטבתה תורם את חלקו להפצת סוגי השיטים שנמצאות המלחת יוטבתה.
בניגוד ליעל הנובי,צבי הנגב נמנע ממגע עם בני אדם ואם לא יהיה שינוי משמעותי בציד,הבלתי חוקי,שלו אוכלוסיתו נמצאת במצב התאוששות מרשים בטבע שלנו.
ראם לבן.
הראם הלבן הוא סוג אנטילופה שאזור מחיתה היה במדבריות ערב ובנגב של ישראל. זוהי האנטילפה הקטנה בטבע ומאופיינת בשיעור קומה נמוך פרווה לבנה ורגליים כהות,כמו גם:זוג קרניים דקות ישרות וארוכות.
בראשית שנות ה – 70,של המאה הקודמת,נכחד הראם הלבן מהטבע באזורי מחייתו. תודות לגרעיני רבייה בגני חיות ובמקומות אחרים,כולל חי-בר יוטבתה,הושב הראם הלבן לטבע,תהליך ההשבה לטבע החל ב -1980 ועדיין נמשך.
ב – 1986 הפרטים שהושבו לטבע הוגדרו כבל חיים בסכנת הכחדה מידית,אך יחד עם ההתאקלמות בשטחי ההשבה רבייה טבעית והוספה של גרעיני רבייה משמורות טבע השפתר מצבו של המין וב – 2011 הפך למין הראשון בעולם שהוכחד בטבע,הושב מגרעיני רבייה משמורות טבע ושינה את מצב השימור מנכחד,לסכנת הכחדה מידית והיום המין נמצא במצב של פגיע,השלב הראשון משלבי הכחדה והפחות מסוכן. המין ממשיך להראות סימני התאוששות הן בטבע והן בגרעיני הרבייה.
עם הכרזתו,ב 2011,כמין שעבר מהכחדה למצב פגיע היו בטבע כ – 1000 פריטים ועוד כ – 7000 פריטים בגרעיני רבייה בחזקת האדם. תהליך ההשבה לטבע של הראם הלבן נמשך ובהצלחה אם כי,עדיין,נמצא במצב הישמרות פגיע ויש לקוות שמצבו ימשיך וישתפר,אם כי:בדומה לשאר האנטילופות שגרעיני הרבייה שלהם בהליך החזרה לטבע,כמו גם הפרא,הסכנה להמשך קיומו של הראם הלבן נובעת מהעדר טורפים טבעיים ומעורבות אדם בנוף שטחי מחייתו.
ראם סהרה.
ראם הסהרה הוא מין ראם ממשפחת הפרסנתיים. יחודו בכך שהוא הסתגל למחייה בערבות צחיחות וחמות של אפריקה ובמעט גם בנגב של ארץ ישראל.
ראם סהרה נכחד כליל מן הטבע בתחילת המאה ה – 20 בעיקר בשל ציד ושימוש של האדם בשטחי המחיה של ראם הסהרה. עד ל 1986 לא היה כל מידע על המצאות ראם סהרה בטבע. בשנה זו היו כמה שמועות על מפגש של תיירים ואנשי טבע עם ראם הסהרה באפריקה אולם שמועות אלה לא אומתו מעולם ונכון ל 2010 ראם סהרה נכחד כליל מהטבע.
בחי-בר יוטבתה נמצא עדר של ראמי סהרה. העדר מוחזק במקום לצורך שימור בלבד ואין כוונה להשיבו לטבע,מסיבות שונות,ובעיקר כי בשטחי ישראל טרם הבשילו התנאים,מבחינת מזון וטורפים,להשבה לטבע.
מספר עדרי ראם סהרה מוחזקים בתוניסיה,מרוקו,אלג’ירה וצ’אד כולם בוחזקים כגרעיני רבייה ברשות האדם תוך כוונה להשיבם לטבע ובמקביל לשמר מגוון ביולוגי שיאפשר לראם הסהרה,עם החזרתו לטבע,להמשיך להתבסס בו. גם גרעיני הרבייה האלה נמצאים בסטאטוס של פיתוח גדילה והעשרת המגוון הביולוגי ונכון ל 2021 אין תאריך יעד להשבתם לטבע והראמים ימשיכו להתקיים במסגרת גרעיני רבייה בפיקוח האדם בתקווה שזמנם לחזור לטבע,והתנאים הדרושים לזה – יבוא.
מנחם.
גייל רובין – מעגן מכאל
גייל רובין – מעגן מכאל.
באפריל 1938 בעיר ניו-יורק,נולדה גייל ביתם היחידה של אסתל וג’ונתן רובין. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת מישיגן,עובדת גייל כעורכת בהוצאת ספרים בניו-יורק ועוסק,בו בעת,בצילום עיתונאי.
זמן קצר אחרי שהחלה לעבוד בהוצאת הספרים חולה גייל בסרטן ובסוף שנות ה -60 היא מחלימה ממנו.
ב – 1969 מגיעה גייל לביקור בישראל,מתאהבת בארץ וקובעת בה את מקום מושבה הקבוע כשהיא עוסקת,לפרנסתה,בצילום עיתונאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים,מצטרפת גייל לכוחות הלוחמים בחזית הדרום ועם חציית התעלה גייל היתה לאזרח הישראלי הראשון שכף רגלו דורכת באדמת אפריקה המצרית. גייל שולחת מתמונותיה לאמצעי התקשורת והן מפורסמות מיד עם מעבר הכוחות לאדמת אפריקה.
לאחר המלחמה מחליטה גייל להקדיש עצמה לצילום נופיה של ארץ ישראל כולל החי והצומח שבה. צילומיה מתפרסמים בעולם וזוכים להערכה רבה הן בפן האומנותי והן בהיותה פורצת דרך כאישה בתחום צילום גברי למדי.
11 במרץ 1978 שבת אחר הצהריים. גייל רובין מגיעה לבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מכאל. היא תופסת, לעצמה,עמדת תצפית סמוך לחוף הים וצופה בצפרים על מנת לאתר צילום. מן הים מגיחים 11 מחבלים שנתקלים בגייל,יורים בראשה והורגים אותה במקום. המחבלים מנסים לפרוץ למכוניתה של גייל,אך מוצאים אותה קטנה מידי עבורם. הם משאירים את גייל למותה,מגיעים לכביש החוף חוטפים נהג מונית ומיד אחר כך חוטפים אוטובוס אגד שבו חברי אגד וילדיהם שחזרו מטיול בצפון. סמוך לצומת גלילות מצליח הצבא לחסל את המחבלים לאחר שפוצצו את האוטובוס על יושביו. באסון,הידוע כ"אוטובוס הדמים" נהרגו 35 בני אדם וגייל רובין ההרוגה ה-36.
מתוך הערכה לעבודתה של גייל רובין – ולזכרה:החלטתי לפתוח בפרויקט של צילום הארץ,נופיה,החי והצומח ובפתיח לפרויקט יצאתי ביום שישי האחרון לבריכות הדגים בקיבוץ מעגן מכאל. גשם ורוח עזה קיבלו את פני וכמה קורמרנים,פרפור עקוד וענפות קיבלו את פני וניצפו,כמוני,נרטבים בגשם ונאבקים במשבי הרוח.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.